אודות

המאבק למען הציונות הוא במקרה הזה גם המאבק למען החופש האקדמי. מאבק שמטרתו להפסיק את הדיכוי והאפליה כלפי בעלי הדעות השונות מצד אלו הרומסים את החופש האקדמי תוך ניצול כוחני של מעמדם.

המחקרים, ניירות עמדה והעדויות שהבאנו לאורך השנים מציגים תמונה לפיה אין חופש אקדמי וכי במקום להיבחר על סמך הישגים אקדמיים ישנם חוגים המקדמים רק חוקרים בעלי דעות ועמדות אנטי-ציוניות ובנוסף מנצלים את מעמדם לקידום תעמולה חד צדדית. זאת תוך מעילה חמורה בתפקידם כמרצים המתבטאת בהסתרת גישות מחקריות מהסטודנטים אותם הם מלמדים.

אנו מייחלים ליום שבו ישרור בישראל חופש אקדמי לבעלי כלל הדעות, בלא יוצא מן הכלל, במקום הרודנות המחשבתית, האינדוקטרינציה וקידום מרצים בשיטת חבר מביא חבר כפי שנהוג כיום.

בשנים האחרונות פרסמנו באם תרצו עשרות דוחות, ניירות עמדה ועדויות שעסקו בהטיה האנטי-ציונית, בהדרה ובסתימת פיות של קולות ציונים בקמפוסים בישראל. החומרים שלנו יחד עם דו"חות נוספים של ארגונים נוספים, הציגו שורה ארוכה של ממצאים ומחקרים שהוכיחו כי ישנם קורסים רבים, לעיתים חוגים שלמים באוניברסיטאות, בהם אין כלל חופש אקדמי ובהם נתקלים הסטודנטים רק בגישות חד צדדיות, תוך התעלמות והסתרה מהסטודנטים כי ישנם חוקרים ומחקרים בעלי גישות שונות.

לצערנו במקום להתמודד עם התופעה ולפעול לשינוי המצב כדי שבישראל יהיה חופש אקדמי אמיתי, מעדיפים רבים מהפרופסורים ומראשי האוניברסיטאות להרוג את השליח במקום להתמודד עם הדברים שהוא מציג. ההשמצות והכפשות כנגד "אם תרצו" ונגד כל מי שמעלה טענות אחרות (מד"ר גדי טאוב, דרך בן דרור ימני ועד פרופ' אסא כשר וד"ר אסף מלאך), לצד היעדר הדיון הענייני בנושאים הללו, מוכיחים את צדקתנו ומחזקים את הנחישות שלנו להמשיך ולהיאבק למען החופש האקדמי והציונות.

הגיוס הכללי וההתנהלות הכוחנית של פרופסורים רבים, בהם גם ראשי חוגים, רקטורים ונשיאי אוניברסיטאות, מעידה על הלחץ הרב שחשים גורמים רבים שהיו משוכנעים כי יוכלו לשמור בידם כוח בלתי מוגבל. אותם גורמים מבקשים להמשיך ולהתנהל בתנאים מופקרים ובלתי סבירים של היעדר כל ביקורת פנימית וחיצונית, וחסימת כל ניסיון לדיון על המתרחש בוועדות המינויים מאחורי דלתיים סגורות. המצב הנוכחי של היעדר שקיפות בהליכי המינויים, התקנים ובחירת הסגל, הוביל למציאות בלתי נסבלת של הטיה אנטי-ציונית, הדרה והשתקה של קולות שונים, לא רק ציונים.

השנים האחרונות חשפו לעיני כל את הדיאלקטיקה של הרודנות המחשבתית באקדמיה הישראלית: בשלב הראשון המרצים מפלים, מדירים, חוסמים ומשתיקים כל מי שלא חושב כמותם, בשלב הבא הם מנכסים לעצמם את האינטלקטואליות והתרבותיות ומתפארים על כך שהם משכילים, נאורים ומתקדמים יותר מהציבור הרחב שהוא לדידם בור, שטחי ומוסת. בשלב השלישי לאחר שהפלו, הדירו והשתיקו ולאחר שניכסו לעצמם את האינטלקט הם משמיצים ומכפישים את כל מי שיוצא כנגד הפרקטיקות המפלות שלהם, כאנטי ליברלי, כאויב החופש האקדמי וכמי שמתנגד להשכלה.

אלא שאת האמת לא ניתן להסתיר, ואת המאבק לשוויון ולחופש אקדמי לא ניתן לדכא. אחרי עשרות שנים שבהן שררה באוניברסיטאות תחושת מחנק, השינוי מתדפק על שערי האקדמיה. במקודם או במאוחר ההדרה וההשתקה של מי שעמדותיו מעט ימינה מהקונצנזוס האקדמי שבין חד"ש למרצ, תיפסק. החופש והחירות לחקור, ללמוד ולהעשיר בהשכלה וברוח, לחשוב אחרת, תיתנן לכלל הסטודנטים בישראל ולא רק למיעוט קיצוני.

סגירת תפריט
שינוי גודל גופנים

חתמו על עצומה לחופש אקדמי בישראל

בעת החתימה אני מאשר/ת קבלת דואר אלקטרוני ומסרונים מתנועת אם תרצו